לא משלמים לשחקני רמי

מאת חיים קליר

הנרייטה רצון שיחקה עם ידידיה "רמי" במרפסת ביתה, באופקים.
כעבור זמן, חשה ברע ופרשה לנוח בחדר השינה.
סמוך לאחר חצות הלילה קמה. או אז גילתה כי מפתח מכונית הגולף שלה, שהונח בין מכתביה, נעלם. יחד עמו נעלמה גם הגולף.
הרכב היה מבוטח בחברת ביטוח ישיר.
זו האחרונה דחתה את התביעה עם שלל טענות: ברכב לא היו אמצעי המיגון שדרשנו. אולי היו, אבל את לא הפעלת אותם. מסרת את מפתחות הרכב לגנב. אולי לא מסרת, אבל הפקרת אותם. לא שמרת על הקוד הסודי. אולי שמרת, אבל לא מספיק. ולבסוף: למה לא ספרת לנו שאת מנהלת קזינו בביתך?
כמה הם חכמים, אמרה רצון בליבה, הם יודעים עלי דברים שאני לא יודעת.
בבית משפט השלום בבאר שבע, אליו הגישה רצון את תביעתה, הציעה ביטוח ישיר כי רצון תלך לפוליגרף.
למה לא, אמרה רצון, אלך ברצון. הלכה ויצאה דוברת אמת.
עכשיו תשלמו לה, קיווה השופט עידו רזין.
תוצאות הפוליגרף לא אומרות כלום, ענו נציגי ביטוח ישיר. רצון היא אישה מתוחכמת. היא הצליחה לגבור על הפוליגרף.
הכיצד, הקשה השופט.
השאלות שהציגו חוקרי הפוליגרף בפני רצון לא היו רלבנטיות, ענו נציגי ביטוח ישיר.
אבל אתם ניסחתם את השאלות, והבדיקה נעשתה במכון הורוביץ, החביב עליכם, תמה השופט.
לכך לא יכלו נציגי ביטוח ישיר להתכחש.
בידינו עוד טענה מנצחת, שלפו נציגי ביטוח ישיר שפן מהכובע. אל ביתה של רצון, לחשו נציגי ביטוח ישיר על אזנו של השופט, באים מספר פעמים בשבוע אנשים מפוקפקים. בערב הגניבה, אחד מהם גנב את מפתח הרכב, שהופקר על ידי רצון בין מכתביה.
האם זה נכון שבאים אליך אנשים מפוקפקים, פנה השופט רזין אל רצון.
אלה ידידים ומכרים שלי, הם לא פושעים, השיבה רצון. אנו נוהגים לשחק על מרפסת הבית "רמי".
הם לא משחקים בשביל הכיף, הלשינו נציגי ביטוח ישיר לשופט. זה קזינו. הם משחקים על כסף.
אכן, הודתה רצון, כל מי שמפסיד, משלם למנצח 2 שקל. אבל את הכסף המנצח לא לוקח לעצמו. הוא שם אותו בקופה משותפת וממנה קונים כיבוד לכולם.
היא גם מסיעה את הידידים והמכרים שלה מביתם אל ביתה, הוסיפו נציגי ביטוח ישיר.
גם זה נכון, הודתה רצון. החברים מתקשרים, אומרים לי שהם רוצים לבוא אלי, אני נוסעת ומביאה אותם. "זה אוטו שלי, אני אעשה בו מה שאני רוצה. אני חופשייה".
מתוך הראיות שנשמעו בפני, פוסק השופט רזין, אין מדובר בקזינו. מדובר בפעילות חברתית של אנשים המתכנסים בבית המבוטחת ומשחקים משחק "רמי" בקלפים כדי להעביר את הערב בחברותא.
לא זו אף זו, מוסיף השופט, אין ממש בטענת ביטוח ישיר כי לא הייתה מבטחת את רצון לו ידעה על משחקי הקלפים. החתם של ביטוח ישיר שהעיד במשפט הודה כי "אם מתקשרים אלי לעשות ביטוח, ומספרים לי שכמעט כל ערב מתאספים 3 זוגות חברים לשחק קלפים תמורת סך של 50 – 100 ש"ח למי שמנצח בכל משחק... אני אבטח".
גם החוקר הפרטי ששכרה ביטוח ישיר נאלץ להודות במהלך המשפט: "משחק "רמי" בבית בין חברים בתמורה לרווח כספי, זה לא הימורים בלתי חוקיים".
אף על פי כן, ביטוח ישיר עמדה במריה וסירבה לשלם לרצון.
יש לנו עוד טענה טובה, אמרו לשופט. רצון הרשתה לאחרים לנהוג ברכב שלה תוך הפקרת הקוד הסודי בידיהם.
השופט רזין שמע ראיות גם בנקודה זו והגיע למסקנה כי "רק שני אנשים הורשו לנסוע ברכב. האחד הוא אחיה אשר עוזר לה בסידורים עם אימה המבוגרת והשני הינו חבר טוב".
יש לזכור, מדגיש השופט, כי רצון הייתה מבוטחת בביטוח מקיף עבור "כל נהג", כך שאין זה אלא טבעי למסור את הרכב לשימושם של אחרים והביטוח אמור לכסות גם סיכונים מסוג זה.
לבסוף דחה השופט גם את הטענה כי יש לייחס לרצון רשלנות תורמת ביחס להפקרת המפתחות בין מכתביה.
ראשית, קבע השופט, לא הוכח כי מי ממכריה או מידידיה שהיה בבית אכן גנב את האוטו. שנית, הנחת המפתחות בין מכתביה, היא פעולה רגילה ונורמטיבית. לא ניתן לראות בהתנהגות זו סטייה מכללי הזהירות של אדם סביר. שלישית, לא ראוי להשתמש בתורת האשם התורם בתחום דיני הביטוח, במקרה של רשלנות שאיננה רשלנות רבתי. "שאם לא נאמר כן, הרי שבכל תיק ותיק יידרש בית המשפט לקביעת אשמו התורם של המבוטח, דבר המנוגד הן לתכלית חוזה הביטוח והן לתכלית החוק".
בסופו של דיון, זיכה השופט רזין את רצון במלוא תגמולי הביטוח, אולם סירב להטיל על ביטוח ישיר את הסנקציה של ריבית מיוחדת, למרות שקבע כי "ביטוח ישיר לא נהגה באופן ראוי, הצהירה דברים מסוימים ואחר כך חזרה בה והעלתה טענות חדשות ושונות בכל פעם מחדש".
ואנו מסירים את הכובע בפני השופט, על הסבלנות לשמוע ולהתייחס בנימוס ובפירוט, בפסק דין של עשרים עמודים, לטענות שחז"ל היו מכנים בשם בוקי סריקי.

16.11.2009 מסמך מספר 762

משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במשפטי ביטוח ונזיקין. לפרטים נוספים ראה באתר המשרד http://www.kalir.co.il המשרד ממוקם בבית שרבט, רחוב קויפמן 4 ת.ד. 50092 תל אביב 61500. טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078. סלולארי: 054-4400005 למשרד סניפים במודיעין: 08-9714884 ובחיפה: 04-8524531

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים.

תגובתך למאמר:

שם

קלט

תמונת אנטי-בוט

רכב שנגנב בעת סיוע לרכב אחר - האם הביטוח מכסה?

מאת חיים קליר

ביני לבין אשתי, אף היא עורכת דין במקצועה, מתקיימים ויכוחים אינסופיים. לטענתה, אסור להיות טוב במדינת ישראל, אסור לסייע בידי אחרים. מי שעושה כן, סופו שיינזק. איש לא ייחלץ לעזרתו כשהוא יזדקק לה.
לדאבוני, המקרה של האגרונום דוד מעוז, נפל כפרי בשל להוכחת נכונות גישתה.
באחד הערבים, בנסיעתו אל מחוץ לחניון, הבחין האגרונום דוד מעוז, בצללית של נהג אחר המנסה להחליף גלגל ברכבו. מעוז לא הסס ונחלץ מייד לעזרת הנהג.
המקום היה חשוך. מעוז ביקש להקל על הנהג האחר. הוא כיוון את אורות רכבו אל מקום החלפת הגלגל. לאחר מכן עצר וניגש לסייע. את רכבו הותיר עם מנוע פועל ודלת פתוחה.
לפתע הבחין מעוז כי רכבו מתחיל לנסוע ממקומו, חולף על פניו ונעלם. או אז הבין כי נפל קורבן לעוקץ וכי רכבו נגנב.
הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת הביטוח אליהו. "הפקרת את הרכב עם מנוע דלוק, לא מאויש, מבלי שהפעלת את אמצעי המיגון", הטיחה בו אליהו וסירבה לשלם את תגמולי הביטוח.
השופט הראשון שדן בסירובה של אליהו לשלם, היה השופט ישי קורן, מבית משפט השלום בתל אביב.
השופט קורן הצדיק את אליהו. אכן, מסכים השופט קורן, בתי המשפט קבעו כי כאשר הנהג שומר על קשר עין עם רכבו, אין הוא חייב להפעיל אמצעי מיגון. אבל יש לצמצם את הפטור מהפעלת אמצעי מיגון רק למצב בו הנהג כיבה את המנוע והוציא ממנו את המפתחות. כאשר המפתחות נותרו במתג ההתנעה, לא די בכך שהמבוטח ישמור על קשר עין עם רכבו. קיים תנאי נוסף: למבוטח אסור לצאת מהרכב. אם הוא כבר יוצא, עליו להישאר בקרבתו, דרוך, כדי למנוע את כניסת הגנב לרכב.
במקרה זה, פסק השופט, המנוע פעל והמפתחות היו בפנים. מעוז אמנם היה בקשר עין עם רכבו. הרי הוא עמד במרחק מטרים ספורים ממנו. אולם, במקום להישאר בתוך הרכב, או להיות דרוך כדי למנוע את כניסת הגנב, תשומת ליבו הייתה נתונה לסייע לנהג הרכב האחר. לכן מוצדק כי אליהו שללה ממנו את הכיסוי הביטוחי.
אתה רואה, אמרה לי אשתי. צדקתי. הנה דוד מעוז. אדם טוב שבא לעזור. מה יצא לו מזה? בסופו של דבר הוא נותר בלא כלום. הן חברת הביטוח והן בית המשפט הפנו אליו עורף.
בוא נחכה ונראה מה יהיה בערעור, אמרתי לאשתי בלא מעט חרדה מתוך חשש כי בסוף הערעור אשמע שוב את המשפט, אתה רואה, אמרתי לך.
הערעור על פסק דינו של השופט קורן הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא הונח על שולחנו של השופט ישעיהו שנלר.
התנאי הנוסף של השופט קורן, לא היה מקובל על שופט המחוזי.
לדעת השופט שנלר, גם כאשר המפתחות נותרו במתג ההתנעה, די בכך שיתקיים קשר עין בין הנהג לרכב. די בכך שהנהג היה בסמוך לרכב ויכול היה לראות את הגנב. העובדה שבפועל הנהג לא ראה את הגנב כי היה עסוק בסיוע לנהג אחר, אינה פוגמת בכיסוי הביטוחי. לא מבחן התוצאה, לא כישלונו של הנהג למנוע את הגניבה קובעים, מתמצת השופט שנלר את עמדתו. המיקום בו ניצב הנהג ביחס לרכבו, היכולת למנוע גניבות ממיקום זה, הם הקובעים.
השופט מבאר את גישתו בשתי דוגמאות מהפסיקה. בעניין אחד, נהגת עצרה את רכבה בתחנת דלק על מנת למלא אוויר בצמיגים. הרכב הושאר עם מנוע פועל ודלת פתוחה. הנהגת יצאה החוצה והתכופפה למלא אוויר בצמיג הרכב הקדמי.
במקרה השני, נהגת שמעה רעשים מתא המטען. היא יצאה מהרכב כשהוא מונע ופתחה את תא המטען.
בשני המקרים גנבים ניצלו את חוסר תשומת הלב של הנהגות ונמלטו עם הרכב. בשני המקרים פסקו בתי המשפט כי קיים כיסוי ביטוחי.
בשני המקרים, מסביר השופט שנלר, היה קשר עין ולמרות זאת המבוטחות לא הבחינו בשעה שהגנב נכנס, ולא הצליחו למנוע את הגניבה. אילו השופט קורן היה יושב לדין במקרים אלו ודומיהם הוא היה שולל מהמבוטחים את הכיסוי הביטוחי.
תוצאה שכזו אינה מקובלת עלי, מודיע השופט שנלר. הציפיות הסבירה של המבוטח היא כי במקרים בהם הוא מצוי בסמוך ובקשר עין עם הרכב ויכול להגיב ולמנוע גניבה, הוא יוכל לצאת מהרכב ולהשאירו פתוח ומונע כשהכיסוי הביטוחי ממשיך לחול.
ניסיון החיים, מוסיף השופט, מוכיח כי פעמים רבות אנשים מותירים את רכבם כשהוא ממונע ופתוח מסיבות שונות ולגיטימיות, לצורך המשך פעילות המזגן, הדלקת אורות, רדיו, מכשירים חשמליים המחוברים למצת וכיוצא באלה. לעיתים מתוך רצון לחסוך בכיבוי והדלקה מיותרים של המנוע.
מכל מקום, מסיים השופט שנלר, "התנהלותו של דוד מעוז, בנסיבות העניין, הייתה סבירה. קשה לצפות כי גנב יעז לגנוב מכונית שנהגה בסמוך, אם כי לצערנו חוזים אנו לעיתים, במציאות שכזו".
בסופו של יום, אם כן, פסק השופט שנלר כי על אליהו מוטלת חובה לשלם את נזקי הגניבה, בתוספת ההוצאות המשפטיות.
את רואה, אמרתי לאשתי. צדקתי. בסופו של דבר, מעוז יצא בלא פגע.
לא צדקת, השיבה אשתי בלהט. בשביל מה הוא היה צריך את כל בלבול המוח, את המשאבים שהיה עליו להשקיע, את השנים שעברו עליו במתח ותסכול בתוך מערכת בתי המשפט? אילו מעוז לא היה מושיט עזרה וממשיך בנסיעתו, האם מצבו לא היה טוב יותר?

11.10.09 מסמך מספר 755

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים.

תגובתך למאמר:

שם

קלט

תמונת אנטי-בוט

גניבת רכב כאשר הרכב ריק והמפתחות במתג ההתנעה

מאת גיל קראוס

שאלה: במהלך נסיעה ברכבי הפרטי, עצרתי בצד הדרך בכדי לקנות פיצוחים. בגלל שדוכן הפיצוחים היה קרוב לרכב שלי, השארתי את הרכב דולק ואת המפתח במתג ההתנעה ויצאתי למספר שניות. לפתע, נכנס גנב לרכבי ונסע עם הרכב. חברת הביטוח מסרבת לשלם לי את תגמולי הביטוח בטענה שלא הופעלו אמצעי המיגון ומנוע הרכב פעל למרות שלא היה אף אחד ברכב. האם כדאי להגיש תביעה לבית המשפט ?

תשובה: אכן בפוליסות הביטוח לרכב מופיע סייג ולפיו הפוליסה תחול רק במידה ואמצעי המיגון הכתובים בפוליסה מותקנים ברכב והם תקינים ומופעלים ושכל חלונות הרכב סגורים וכל פתחיו נעולים בכל עת שהרכב אינו מאויש. יחד עם זאת, אין זה אומר בהכרח כי במקרה המתואר בשאלה אכן הפוליסה לא תקפה ולא ניתן לקבל את תגמולי הביטוח.
הפסיקה דנה בשאלה מתי ייחשב הרכב כ"מאויש", כך שלא יהיה צורך לנעול את הרכב ולסגור את חלונותיו. הפסיקה קבעה (במסגרת ע"א 156/96 (מחוזי ת"א) אשר חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ) כי איוש המכונית אין משמעותו דווקא שאדם יימצא בתוך המכונית אלא די בכך שיהיה נוכח בסמוך למכונית באופן שממנו ברור כי מצויה היא תחת פיקוחו. בית המשפט קבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולראות האם מדובר בסיטואציה שבה בעל הרכב נמצא בסמוך לרכב, תוך קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה ברכב במקרה הצורך שאז יחשב הרכב כ"מאוייש" גם אם אין הוא נמצא פיזית בתוך הרכב, לעומת מצב שבו אין לנהג אפשרות של שליטה ברכב - אם בשל חוסר קשר עין או כל גורם אחר המונע ממנו גישה מיידית לרכב. במקרה זה יש צורך ברור ומובן להפעיל את מערכת האזעקה ולנעול הדלתות.
במקרה דומה למקרה המתואר בשאלה (במסגרת ת.א. 6105/06 (שלום ירושלים) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ), דובר על אדם אשר עצר את רכבו בסמוך לדוכן פרחים שהיה במרחק של 4 מטרים מהרכב, השאיר את הרכב מונע ופתוח והרכב נגנב. בית המשפט קבע כי העובדה שהנהג היה עסוק בקנית פרחים מהדוכן הסמוך לרכב ולא היה בתוך הרכב אין בה כדי לשלול קיומה של יכולת השליטה הסבירה שלו ברכב. בית המשפט קבע כי במקרה כגון זה בו עוזב נהג את רכבו לקניית פרחים לצד הכביש לפרק זמן קצר ביותר, תוך הימצאות קרובה לרכב המאפשרת שליטה סבירה בנעשה בו, יש לראות את הרכב כ"מאויש" המכוסה בכיסוי ביטוחי ולכן על חברת הביטוח לשלם לנהג את מלוא תגמולי הביטוח.

לכן, כאשר נגנב רכב אשר היה מונע ולא נעול למרות שאף אחד לא היה בו, אין זה אומר בהכרח שהמקרה איננו מכוסה תחת פוליסת הביטוח ושחברת הביטוח פטורה מתשלום תגמולי הביטוח. יש לבחון בכל מקרה ומקרה האם התקיים מבחן "השליטה" שאז ניתן לראות את הרכב כ"מאויש" למרות שעמד ריק.
אין המדובר במסגרת ספציפית של מקרים אלא כל מקרה ייבחן בנפרד על-פי עקרונות הפסיקה ובמקרה כמו זה אשר מתואר בשאלה בהחלט יכול להיות שבית המשפט יקבע שלא הופרו תנאי הפוליסה ועל חברת הביטוח לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח.

עו"ד גיל קראוס, שותף במשרד עורכי הדין אגרט - קראוס, מספק ייעוץ וייצוג בתחומי המשפט האזרחי והמסחרי ומתמחה בעיקר בתחום הנזיקין והביטוח הכולל מתן שירותים משפטיים לנפגעי גוף (בתאונות דרכים, תאונות עבודה, תאונות תלמידים ותאונות כלליות), רשלנות רפואית, אחריות מקצועית, תביעות ביטוחיות ושיבובים, תביעות בגין נזקי רכוש (עקב שטפונות, שריפות ואסונות טבע), תביעות נגד קצין התגמולים ועוד. גיל משמש כעורך אתר "נזק"( http://www.nezek.co.il ) המכיל מידע משפטי מגוון בתחומי הנזיקין והביטוח על שלל סוגיות משפטיות הקשורות לתחומים אלה. לייעוץ משפטי נא התקשרו לטלפון: 03-6935356 או פנו לדוא"ל - gil@eghert-kraus.co.il

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים.

תגובתך למאמר:

שם

קלט

תמונת אנטי-בוט

פיצויי ביטוח משאית במקרה של חשד ביום גניבה

מאת חיים קליר

היחסים בין חברות הביטוח למבוטחים בארצנו, הולכים ומתעצבים בתבנית היחסים שנוצרו בתקופת הצאר הרוסי, בין בני האצולה, בעלי האחוזות, לבין המוז'יקים, נתיניהם חסרי הזכויות.

בעלי האחוזות הציבו מכשולים אכזריים בפני קיומם בכבוד של נתיניהם. כאשר אלה האחרונים ניסו לעקוף את המכשולים, הם נענשו באכזריות, בשלילת זכויות טוטאלית.

לעומת זאת, כאשר בני האצולה התעללו, הרגו, אנסו והביאו את המוז'יקים לכדי ייאוש, הם יצאו בלא פגע. הכול בחסות החוק.

כך למרבה הצער גם אצלנו.

המבוטחים רוכשים ביטוח ומשלמים עליו במיטב כספם, כדי שאם תאבד פרנסתם יוכלו להמשיך ולהתקיים בכבוד. אך בעת צרה, חברות הביטוח מציבות בפני הנפגעים כל כך הרבה מכשלות: טענות סרק, הטעיות, ניצול ציני של ייאוש ומצב כלכלי קשה ועוד הרשימה ארוכה.

על כל אלה, חברות הביטוח לא נענשות. הן יוצאות לכל היותר, וגם זאת רק במקרים נדירים, ב"ריבית מיוחדת" מגוחכת.

לעומת זאת, אם מי מהנפגעים מתפתה בחולשתו, שלא לומר בטמטומו, לשקר, כדי למנוע התדיינות בטענה לא רלבנטית, שמשך הדיון בה עלול למוטט אותו, הוא נענש עד כדי שלילה טוטאלית של זכויותיו.

ומעשה שהיה כך היה:

באחד הערבים נגנבה משאיתו של יהודה אוחיון מחצר ביתו. אוחיון דיווח מייד על הגניבה למשטרת ישראל ולאיתוראן. המשאית לא אותרה.

המשאית שימשה את אוחיון לפרנסתו.

בדיוק למצב כזה, בו המשאית תיגנב והוא יהיה זקוק במהירות למשאית אחרת לפרנסתו, רכש אוחיון ביטוח מקיף בחברת הביטוח הראל.

אוחיון פנה להראל וביקש את תשלום תגמולי הביטוח. הראל חקרה ומצאה כי האיתוראן לא פעל בעת הגניבה וכי אחד משני מפתחות המשאית, שנמסרו לה, לא היה מקורי, אלא שוכפל לאחר הגניבה.

בשלב זה תוך ניצול המצוקה אליה נקלע אוחיון, הציעה הראל כי יסתפק רק במחצית מתגמולי הביטוח.

אוחיון סירב והמחלוקת התגלגלה לשולחנה של השופטת שירלי רנר, מבית משפט השלום בירושלים.

המפתח המשוכפל והעובדה שהאיתוראן לא פעל, טענה הראל, מעוררים חשד כי הגניבה בוימה על ידי אוחיון.

אין בסיס לחשד שכזה, השיבה השופטת רנר. שהרי הוכח כי אוחיון שכפל את המפתחות רק לאחר הגניבה. אילו ביים את הגניבה, היה דואג לשכפל את המפתחות מבעוד מועד, טרם הגניבה.

סביר יותר להניח, ממשיכה השופטת בניתוח שלה, כי אוחיון שכח את המפתח הרזרבי במשאית והגנבים ניצלו עובדה זו, פרצו לרכב ונטרלו את האיתוראן באמצעות המפתח הרזרבי.

השופטת פוסלת את האפשרות כי האיתוראן לא התריע על הגניבה משום שלא היה תקין. חמישה ימים קודם לגניבה התקבלה בחברת איתוראן התראת שווא מהרכב. "נתון זה מלמד על תקינות המערכת", קובעת השופטת.

על בסיס כל אלה, הגיעה השופטת רנר למסקנה כי אוחיון השאיר ברכב שנגנב את המפתח הרזרבי וכי ככל הנראה האיתוראן נוטרל, לאחר הפריצה למשאית, באמצעות המפתח הרזרבי.

מי שמשאיר את המפתח הרזרבי ברכב, טען אוחיון, לא מפסיד את תגמולי הביטוח. הרי אין שום הוראה בפוליסה האוסרת לשכוח מפתח רזרבי בתוך רכב.

נכון, משיבה לו השופטת. אולם אני מענישה אותך ושוללת ממך את כל תגמולי הביטוח. לא היית צריך להסתיר מחברת הביטוח את העובדה שהמפתח הרזרבי נשאר במשאית. לא היית צריך לשכפל את המפתח. אמנם עשית זאת כדי למנוע דיון בטענה שהיה אשם תורם מצידך, אבל שיקרת ומבחינתי אתה רמאי ואינך זכאי לדבר. ראוי שהציבור ידע כי לרמות חברת ביטוח, "גם מקום שלא קיים קשר סיבתי בין המרמה לבין תשלום תגמולי הביטוח", זה דבר לא משתלם.

כך פירשה השופטת את סעיף 25 בחוק חוזה הביטוח ודחתה כליל את תביעתו של אוחיון, תוך חיובו בהוצאות משפט נכבדות.

בשולי הדברים אנו מבקשים להביע את דעתנו כי פרשנות כל כך קיצונית של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח היה לה מקום, לו סעיף 25 היה יוצר מאזן אימה ומטיל על חברות הביטוח את אותה הסנקציה שהחוק מטיל על המבוטחים.

כך, כשם שהשופטת שללה מאוחיון את הבסיס לפרנסתו משום ששיקר, היה עליה לשלול במקביל את הרווח השנתי של חברת הראל כאשר הגיעה למסקנה כי הראל הטיחה במבוטחה אוחיון חשד שווא של ביום הגניבה.

זה נהדר שתחום הביטוח יהיה נקי משקרים ומניסיונות הטעיה. אבל הסלחנות כלפי חברות הביטוח והיד הקשה כלפי המבוטחים, יוצרת חוסר איזון משווע ומעוררת רגשות קשים.

מסמך מספר 689

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים.

תגובתך למאמר:

שם

קלט

תמונת אנטי-בוט

הרכב נגנב לפני שבוצעה העברת בעלות - האם על חברת ביטוח הרכב לשלם למבוטח

מאת: אתר hotcar.co.il

מאת מיכל בסה (חסין), עו"ד

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בסוגיה זו, במסגרת קבלת ערעור שהגישה מבוטחת על קבלה חלקית של תגמולי ביטוח רכב בגין גניבת משאית, והורה לחברה המבטחת לשלם את מלוא תגמולי הביטוח לפי שוויה המלא של המשאית בעת שנגנבה. תמצית העובדות: בתביעה שהגישה חברה נגד חברת ביטוח הרכב עתרה כי בית המשפט יחייב את חברת הביטוח לשלם לה תגמולי ביטוח בסך 250,000 ₪, כערכם לתאריך 11.10.2001 (יום הגשת התביעה). בכתב התביעה נטען כי החברה הייתה בעלת משאית, אותה ביטחה בביטוח רכב מקיף אצל חברת הביטוח, ובחשכת הלילה שבין 25.8.01 ובוקר היום שלמחרת המשאית נגנבה. חברת הביטוח הכחישה את התביעה וטענה כי אין לחייבה בתשלום תגמולי הביטוח הואיל ועוד לפני שהמשאית נגנבה, מכרה אותה החברה לאדם אחר ואף קיבלה את התמורה עבורה, ועל כן לא נגרם לה כל נזק כתוצאה מהגניבה. על טענה זו השיבה החברה כי אמנם התקשרה בחוזה מכר עם אדם אחר ואף קיבלה חלק מהתמורה, אך המכר לא הושלם והבעלות במשאית עדיין לא עברה לקונה. יצוין כי לא נערך חוזה בכתב בין הצדדים ועפ"י עסקת המכר היה על הקונים לשלם את התמורה בתשלומים. בית המשפט אליו הוגשה התביעה יצא מנקודת ההנחה שמכר המשאית לא הושלם, ובבואו לקבוע את סכום תגמולי ביטוח הרכב , קבע כי המשאית בוטחה בסכום של 225,000 ₪, נכון לתאריך 1.1.01, ובמועד הגניבה הגיע סכום זה לסך 228,165 ₪. עד למועד הגניבה קיבלה החברה מהקונים סך 190,000 ₪ עבור המשאית, ועל כן קבע בית המשפט כי על חברת הביטוח הרכב לשלם לחברה את סכום ההפרש, המסתכם כדי הסך 38,165 ₪. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט. החברה בעלת המשאית הלינה על כך שבית המשפט לא פסק לה את מלוא הפיצוי עבור המשאית שנגנבה ולעומת זאת, חברת הביטוח הלינה על כך שבית המשפט לא דחה את תביעת החברה הואיל ולטענתה המשאית כבר נמכרה. הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי: השופט י.כהן סבר כי השאלה האם הבעלות במשאית עברה לקונים אם לאו היא השאלה הראשונה שהיה על בית המשפט להכריע בה, שכן אם עברה הבעלות במשאית לידי הקונים, ונגנבה בעת שהייתה בבעלותם, כי אז פטורה המשיבה מלשלם תגמולי ביטוח רכב לחברה. לעומת זאת, אם המסקנה היא כי הבעלות במשאית לא עברה מהחברה לקונים, ונותרה בידי החברה, כי אז זכאית החברה לתגמולי הביטוח, בסכום שוויה של המשאית בעת גניבתה. לגופו של עניין, בסעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968, נקבע הכלל, כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". במקרה דנן, הבעלות במשאית טרם עברה לקונים. אמנם הקונים קיבלו את ההחזקה במשאית, ואף הפעילו אותה על חשבונם אולם טרם סיימו לשלם את התמורה עבורה והמשאית נותרה רשומה בספרי החברה, שאף ביטחה אותה אצל חברת הביטוח לפיכך, יש לקבוע, כי בעת שהמשאית נגנבה, המשאית עדיין הייתה בבעלותה של החברה. לאור הקביעה כי עסקת המכר לא הושלמה והבעלות במשאית עדיין לא עברה לקונים ערעור חברת הביטוח נדחה וערעור החברה התקבל. כיוון שכך, לא תוכל החברה בעתיד להעביר לקונים את הבעלות במשאית, הגם שקיבלה מהם חלק נכבד מהתמורה עבור המשאית. במצב שכזה יהיה על החברה להשיב לקונים את סכום הכסף שקיבלה מהם עבור המשאית. השופטים ש.וסרקרוג ו-י.שפירא הצטרפו לדעתו של השופט י.כהן בציינם כי אין צורך להכריע סוגיית העברת הבעלות על המשאית. (ע"א (ח'י) 3102/04 תערובת הצפון בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ. ניתן ביום 4.12.05) . הכותבת: מיכל בסה (חסין), עורכת דין ומגשרת מוסמכת. מחברת הספר "פילוסופיה של המשפט-מבוא לתורת המשפט" בהוצאת אתיקה. תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.

הרכב נגנב לפני שבוצעה העברת בעלות, האם על חברת ביטוח הרכב לשלם למבוטח? - ביטוח רכב - הביטוח לרכב - חברת ביטוח

www.hotcar.co.il

מאמרים

תגובתך למאמר:

שם

קלט

תמונת אנטי-בוט

לא משלמים לשחקני רמי

תגובתך למאמר:

רכב שנגנב בעת סיוע לרכב אחר - האם הביטוח מכסה?

תגובתך למאמר:

גניבת רכב כאשר הרכב ריק והמפתחות במתג ההתנעה

תגובתך למאמר:

פיצויי ביטוח משאית במקרה של חשד ביום גניבה

תגובתך למאמר:

הרכב נגנב לפני שבוצעה העברת בעלות - האם על חברת ביטוח הרכב לשלם למבוטח

מאת: אתר hotcar.co.il

תגובתך למאמר:

הבהרות לגבי שימוש באתר ותכניו: